הגורילה המאולפת

השעון מצלצל כל בוקר באותה שעה, אני נכנס למקלחת, מתחיל במים חמים בשביל לחמם את השרירים, מים קפואים בשביל להתעורר ואני בכלל רוצה להמשיך לישון. קפה בשביל לפזר את הערפל בראש וארוחת בוקר כי צריך אנרגיה ליום החדש, מי שאוכל ארוחת בוקר מתפקד הרבה יותר טוב במהלך היום. אני יוצא מהיחידה שלי ויורד במעלית יחד עם עוד שני אנשים, אין לי מושג מי אלה ורצוי גם לא לשאול. כל אדם הוא אינדיבידואל ויש לו בעלות מלאה על האינפורמציה האישית שלו, חטטן יכול להיות מואשם בניסיון לכריית מידע. אני בעבודה.
השעון מצלצל בדיוק באותה שעה, אני כבר ער. אני מנסה לחסוך בצריכת האנרגיה של המזגן, אבל התוצאה היא שינה גרועה. חשבון החשמל הוא האויב מספר אחד, המחיר רק עולה. לפי הדיווחים של החברה הרווח מייצור החשמל הוא אפסי, הם משקרים אבל מעדיף לא לחשוב על זה, אסור לחשוב מחשבות שליליות כי סופן לצאת החוצה, אני אשב בפינת עישון ואומר משהו שאני אצטער עליו. אני מגיע לעבודה ונעמד בתור לבידוק הביטחוני של הפקידים שאינם מנהלים. הטור זז מהר, הם סורקים אותי, לוקחים דגימת DNA ולבסוף המערכת עושה סריקה של מדדים פסיכואקטיבים, האור הירוק נדלק ואני הולך למעלית. היום זה יום חג, יום ההנפקה לציבור. היום לפני 12 שנה החברה התחיל להנפיק לציבור מניות ובכך לאפשר לכל בעל מניה להשתתף באסיפת בעלי המניות, להצביע על מינוי דירקטורים, בעד ונגד עסקאות וכמובן לקבל דיווידנד בסוף השנה. מצופה מכל מי שיש לו תפקיד בחברה לרכוש מנייה. בצהרים יש טקס קצר ואז ארוחה חגיגית, מורידים לנו מהמשכורת את מחיר הארוחה כי אין ארוחות חינם, זה העיקרון הבסיסי המקודש. הילדה של השכנים צורחת עכשיו ואפשר לשמוע אותה דרך הקירות הדקים שמפרידים בין היחידות. אני משלים עם זה, עם כל הרעש והמהומה סביבי. אני גר במגדל גבוה שבו יש אלפי יחידות ובהם חיים אנשים את חייהם, אין לי מושג מי השכנים שלי, הם לא מעניינים אותי ואני לא מעניין אותם, אנחנו זרים אחד לשני, כל אחד הוא יחידת רווח עצמאית.
השעון מצלצל, אני כבר ער. אני לא רוצה לצאת מהמיטה, אבל עושה את זה, יש לי ברירה? אני נכנס למקלחת, מתחיל במים חמים בשביל לחמם את השרירים ואז מים קפואים בשביל להתעורר ואני בכלל רוצה להמשיך לישון. היום אני עושה משמרת באגף 8 ברובע האדום. בדרך אני שומע חדשות בשביל להיות מעודכן ולאסוף קצת מידע לשיחות בפינת קפה, אבל אפשר גם לשמוע מוסיקה ולזמזם בשביל להגיע לעבודה במצב נינוח יותר. עכשיו אני בעבודה, 12 שעות ולפעמים יותר, מבצע פעולות, מחליף, מתקן, מסדר, מדבר, מסביר, אז מרביץ מכות ובחלק מהמקרים אני גם חוטף בחזרה. אני מנסה להימנע מאלימות כי אין לי מספיק כסף בשביל להיפצע. אני שותה עוד קפה ואוכל בשביל שתהיה לי אנרגיה להמשך יום העבודה ודואג להישאר חברותי אבל לא חברותי מדי. אני נשאר נקי, לא מתעסק עם הפועלות ומשתדל לא למשוך תשומת לב גדולה מדי מהבכירים, הכל במידה. 
השעון מצלצל, אני כבר ער. אני לא רוצה לצאת מהמיטה, אבל מעיף את השמיכה וקם, מה האופציה? אני נכנס למקלחת, מים חמים, קפואים וקפה. היום אני עושה עיקול. זו  משפחה שהוכרזה כפושטת רגל. יש שם גבר אישה והבת שלהם, היה להם גם בן אבל הוא נהרג בתאונת עבודה. זה די שגרתי להיהרג בתאונת עבודה, זה גורם המוות מספר אחד אצל הזוטרים, הרבה מהתאונות קשורות במכות חום, מגיע גל חום של 50 מעלות והזוטרים שחייבים לסיים את המכסה היומית שלהם כי אחרת הם מקבלים קנס מושכים עוד קצת, חוטפים מכת חום ומתים. יש גם הרבה שעוד לפני המכת חום חוטפים סחרחורת ונופלים מהפיגום או חותכים לעצמם בטעות איברים. הרשימה ארוכה אבל התוצאה היא בדרך כלל קריסה כלכלית של המשפחה. עיקול זו עבודה שהייתי שמח להימנע ממנה, היא קלה מבחינה פיזית, החייבים לא ממש מסוגלים להגן על עצמם מפני צוות העיקול שנכנס ליחידה שלהם באמצע הלילה, אבל יש תמיד רגשניות מיותרות ואת זה אני לא סובל, מה הם מצפים ממני לעשות, לא לבצע את העיקול ולקחת על עצמי את החוב. הנהלים ברורים וידועים לכולם, מישהו חייב להחזיר את החוב, אם זה לא לוקח הלוואה, אז זו המשפחה שלו. אני נפגש עם הגורילות בכניסה לבניין. אנחנו עולים לקומה ה 87, מוצאים את היחידה, אני מכניס את ההרשאה והדלת נפתחת, יחידה נחמדה לשם שינוי. הגבר מופיע ראשון, הוא מבוהל, הנה גם האישה, הגורילות מושיבות אותם על הספה, ולפני שהם מספיקים לעבור את שלב הבלבול מצמידים להם מטליות עם חומר מרסן לפרצוף, זה השלב שבו אני צריך להקפיד שהם לא יגזימו כי אז מתחילות הקאות, לפעמים התעלפויות ועבודה נקייה של רבע שעה הופכת לשעה עגומה ומלוכלכת. הנה מופיעה הבת, נערה חמודה. בתיק כתוב שהיא מלצרית, זה מספיק בקושי לקיום שלה ובטוח שלא יכסה את החוב שהאח הטיפש שלה לקח. יש לה כמה אופציות. אפשר חלון ברובע, או מועדון, היא יכולה לעשות שירות עד הבית, עם קצת מזל זו יכולה להיות גם הזדמנות מצוינת לקריירה טובה גם לאחר שהיא תסיים לשלם את כל החוב, אבל אני בספק לגבי זה, המראה שלה גנרי, אלא אם כן היא תתגלה ככישרון מיוחד אז כנראה שהיא תגמור באחד העסקים הצדדים ברובע.  
אני מעוניין לסיים את הפרשה מוקדם, יש קרב היום בערב ויגיעו מלא לקוחות עשירים, זו הזדמנות לקבל קידום. אני מתחיל לקרוא למשפחה את החוזה, הילדה מעוקלת על פי תקנון מוסכם, עד למחיקת החוק פלוס הוצאות גביה, האמא והאבא מתחילים להזיל רוק, זה הסימן שהם רוצים לצעוק והגוף שלהם עושה מאמץ לזוז, אבל החומר המרסן משתק אותם. האבא ממלמל, אבל אין לנו שום חוב! הוא לא יודע, הילד הטיפש לא סיפר לו, הוא לקח חוב בשביל לממן את הלימודים של אחותו, הילדה בוכה עכשיו, היא ידעה. גם לאמא יורדות דמעות, אני מנחש שגם היא ידעה, היא מנסה לומר משהו, הפה שלה בקושי זז, עוד מעט ההשפעה של החומר המרסן תעבור והמהומה תתחיל, אני מסמן לגורילה והוא מלווה את הילדה לארוז, זה הפך להיות נוהל קבוע מאז שהן התחילו להרוג את עצמן, הבעיה היחידה היא שהגורילה בהיותה גורילה לא יכול לשלוט בעצמו, בעיקרון זה לא תקין אבל זו אנומליה שקיימת מאז ומתמיד, עובדים תמיד גונבים דברים קטנים מהמשרד, עושים שימוש בציוד לשימושם הפרטי. אפשר לנסות להילחם בזה ולפטר את כל כוח האדם, ואפשר להגדיר את זה כהוצאה שולית ולפעול רק שמישהו מגזים. הילדה מתחילה לצעוק ולבכות מהחדר, ההורים נמצאים עכשיו בשלב העוויתות  שהמוח שלהם משדר לגוף לעשות משהו אבל השרירים משותקים. אני חייב להתקדם מהר, אני תופס את האצבע של האבא, מחתים אותו ואת האמא, הגורילה השנייה גם רוצה ללכת לחדר לסייע אבל אני לא מסכים, אין לי זמן לזה היום, יש קרב חשוב במועדון ואני חייב להגיע לשם מוקדם. הגורילה מופיע גורר את הילדה, אנחנו יורדים במעלית, נוסעים למשרד ואני מפקיד את הילדה.  
עוברים שבועיים, סתם שבועיים, היה ניסיון לפריצה של החומה, אחד השבטים ניסה להגיע למאגר מים וכמעט הצליח. השבטים מגבירים את התקיפות שלהם בתקופה האחרונה, הם נואשים יותר ולכן גם נועזים יותר. זה כנראה בגלל שיש עליה בגלי החום. השבטים חיים ברובם במערות עצומות שהם חפרו באדמה, חוץ מהניסיונות של השבטים לפרוץ את החומות יש גם יחסי מסחר בינם לבין החברה. הם מספקים לה מחצבים ומקבלים בתמורה מוצרים. בחברה מדווחים שעוד מעט הם יכחדו לגמרי, מחום, צמא ורעב אבל יש אגדה על שבטים שנמצאים עמוק יותר בתוך המדבר, הם מנותקים מהארץ הנושבת, מייצרים לעצמם כל מה שהם צריכים ולא רוצים שום קשר עם החברה. יש לי חשדות מוצקים שזו לא אגדה כי נתקלתי בכמה מוצרים שהיה ברור שהם לא יוצרו בארץ הנושבת אלא במקום אחר, האיכות שלהם הייתה מאד גבוהה, אבל אני שומר את המידע לעצמי, בחברה לא אוהבים מידע סותר, או גרוע מזה, שמישהו יחשוב שהם מסתירים משהו, כל המידע נגיש לכולם, שקיפות מלאה זה אחד משלושת העקרונות המקודשים. 
אני מקבל הודעה מהבוט. מסתבר שישנה בעיה עם העיקול לפני שבועיים. האמא עומדת כל היום מול החלון של הבת שלה ברובע מבריחה את הלקוחות. לכאורה היא לא עוברת שום עבירה לכן הבוט התעלם ממנה, אבל אחרי שבוע שהילדה לא כיסתה אפילו את הוצאות הקיום שלה, הבוט הוציא התראת כשל שוק. האמא כנראה מפעילה מניפולציות חברתיות בציבור. אין הרבה דברים רעים שאפשר לעשות כמו מניפולציות חברתיות וסחטנות רגשית, בעלי המניות נדרשים לקיים את הציווי של האינטרס האינדיוודואלי, לשאוף לקדם את עצמם ולמצות את הכישרון שלהם עד תומו בהתאם לדרך הפרגמטית הגדולה. האמא הזו מכשילה אותם ופוגעת בסדר החברתי. זה הצליח לה כמה ימים, אבל עכשיו זה נגמר והיא תצטרך לשאת בעלויות של המעשים שלה. קיימת לה הזכות לשימוע ואני צריך את זה כמו עקיצה של נמלת אש בתחת. זה בכלל לא מצחיק, המוטציה שלהם גדלה פי 5 והעקיצה שלה יכולה לשתק גבר בריא לשבוע לפחות. 
אני מגיע לרובע בשעות אחה"צ שעוד דליל, הפועלות יושבות שם ולא עושות שום מאמץ לבצע את העבודה, מי שבאה לעבוד כבר לא נמצאת שם, אלה כללים פשוטים של ביקוש והיצע. אני מזהה כמה והן בטוח מזהות אותי, הפרצוף שהן לא ישכחו לעולם. כעס זו תכונה לא כלכלית, אנשים כועסים אלה שחקנים שפועלים באופן לא רציונלי וזו עבירה על אחד משלושת העקרונות המקודשים. בכל נקודה בזמן אפשר לצמוח, צריך פשוט לפעול בהתאם ליתרון היחסי שיש לך. הנה הילדה החמודה יושבת בחלון, הלבישו אותה ממש יפה, שילוב של כחול ושחור וחזייה פתוחה שמראה את החזה הצעיר והנהדר שלה, אבל המבט שלה הורס הכל, היא מביטה קדימה במבט אטום, הפה שלה סגור חזק ורואים רק פס אדום הדוק, היא נראית כמו גוויה. אם הייתי מסוג האנשים שמעדיפים סוג כזה של יחסים, אז הייתי מתרחק ממנה כמו מהנ..ק.וו.ד. 
כל דבר שנראה חריג, הדבר הראשון שצריך לחשוב עליו שזה פתיון של הנ.ק.וו.ד. אם עומדת מישהי שנראית כמו ילדה, הם יסמנו אותך לפדופיליה, כל אדם רשאי לבחור באופן חופשי החל מגיל 16, עד הגיל הזה אתה מסתכן בעסקה שלא בהסכמה, לבעלים החוקים יש את הזכות להחליט שהם מתירים את העסקה אבל רק מגיל 12 ומעלה. מתחת לגיל 12 כל הזכויות מוחזקות בידי החברה והיא לא אוהבת פגיעה בהם. מי שייגש לפועלת שנראית מתחת לגיל 16 נכנס למלכודת. הבוט מסמן אותו ומתחילים לעקוב אחריו לבדוק שהוא לא עובר על החוק ומשיג דבר במרמה. לאחת שנראית כמו גוויה יגש רק מי שיש לו משאלת מוות. אם היא הייתה מרפה מעט את שרירי הפנים, מחייכת קצת, אז היא הייתה מממשת את פוטנציאל ההכנסה שלה ובזמן קצר משתחררת מהחוב ועוברת למודל של רווח וחופש עיסוק. האמא עומדת שם ממול ומשדרת אותות מצוקה כמו פצצה מלוכלכת. המבטים שלה משפדים כל מי שרק מביט לכיוון החלון של הילדה שלה, וצריך להיות אדם אכזר וחסר לב בשביל לא להבין מה קורה כאן, היא מבקשת סולידריות וחמלה. שתי תכונות בזויות שמשמשות ארגוני פשע סוציאליסטים לסחיטה שהם האוייב מספר אחת של החברה והנ.ק.וו.ד נלחם בהן מלחמת חורמה, כולל הצבת פיתיונות. צריך להיות אדם שהחליט להתאבד בעינויים על מנת אפילו להביט לכיוונה של הבת.  
אני ניגש לאמא והיא מזהה אותי מיד. המבט שלה משפד אותי, זה הרשים אותי. היא לא האמא הראשונה. עם האבות צריך מעט אגרסיביות אבל אמהות זו בעיה, שימוש בכלים כאלה נגד נשים יוצר יחסי ציבור גרועים לחברה ומציג אותה כישות חסרת חמלה. אני מתיז עליה חומר הרדמה ולפני שהיא מתמוטטת תופס אותה, הרכב מיד מגיע ואנחנו יוצאים ללשכת הבוררות. אני מאבטח את האמא בכיסא הגלגלים ומתיישב למלא דו"ח. אני מקווה שזה יסתיים מהר. 
אנחנו בחדר הבוררות 139H, לאם קוראים מלכה 55932B. אני מציג את עצמי ושואל אם היא רוצה משהו משהו לשתות, מראה לה את התפריט הרשמי. כל המחירים מסובסדים ב 50% על ידי החברה, על כוס מים לוקחים רק סנט סמלי, אין ארוחות חינם. אבל החברה היא לא רוע, היא מנגנון ללא נשמה, אבל יש בה מידה של אנושיות. לכן אפשר לרכוש כמה מים שרוצים ואת העלות של 1.99$ לכוס אפשר לשלם באשראי שמתווסף לחוב, על כל השאר צריך יתרה של זכות. היו לא מעט מקרים שבהם שתיתי יחד עם החייב את הדולרים האחרונים שנשארו לו. כמעט תמיד היה נשאר משהו בבקבוק וקניתי את זה מהם בעשירית מחיר. הגברת מלכה לא לוקחת אפילו מים אבל אני מזמין עבורה. אני לא אדם רע, אלה נסיבות גרועות. אני לא ממלא פקודות ולא מתחבא מאחורי שום תירוץ, זה הרצון שלי לשרוד. אני רוצה לחיות וזה הדבר היחיד שחשוב, זו המטרה העליונה והמרכזית של הקיום שלי. המים מופיעים ומלכה היא אנושית, היא לוקחת את הכוס ושותה. אני שמח לראות, זה סימן שהיא עדיין שומרת על ההיגיון של עולם החיים, צריך לשתות בשביל לשרוד, לא לשתות זו בחירה בהגיון של המוות, שהוא חסר הגיון. מלכה ממשיכה להביט בי במבט שחורך לי את העור, היא מנסה לירוק עלי, אבל המסיכה לא מאפשרת לה וכל הרוק נמרח לה על הסנטר ומצטרף לריר שנוצר מהמאבק שלה בהרדמה, היא נלחמת. הבוט סורק אותה, עושה ולידציה ומכריז עליה ועל הבת שלה כפושטות רגל, האופציה הכי פחות טובה עבורן, המשמעות של זה היא יציאה מחוץ לחומות והן ימסרו לשבטים. מטבע אנושי הוא משהו שהשבטים מאד שמחים לקבל, צעירות וצעירים. אחוזי תמותת תינוקות ונשים בלידה נמצאים אצלם ברמה של תקופת האבן, הם צריכים גם הרבה כוח אדם למכרות. אלה חיים איומים של עבודת פרך, השפלה, אונס, הפיכה למכונת רבייה ומחסן לחלקי חילוף. רבים בוחרים במוות, אבל זו הבחירה החופשית שלהם. אני מביט בתמונה של הבת, אישה צעירה וחמודה בשם שיבולת. אני מעריך את האומץ, אני צריך כבר להקים משפחה, אני לקראת הגיל שמעבר לו מי שלא הקים משפחה, נפגע לו דירוג האשראי. אדם שיש לו משפחה הוא אדם שתמיד אפשר לקחת ממנו משהו ולכן הוא לווה טוב, אני מביט באמא ומחליט להגיש הצעת רכש לשיבולת, במצב הדברים העלות שלה אפסית, אני מקבל אותה בסנט אחד מעל המחיר שלה לפירוק לחלקי חילוף.