אני מסתובב ברחוב ומפזר חומר אפל בשביל לנסות למנוע מהיקום להתכווץ. לפתע נעצרת לידי מכונית ומתוכה קופצים שלושה סוכנים חשאיים של ארגון סודי. הם זורקים אותי למכונית, לוקחים אותי למעבדה סודית במדבר, מכניסים אותי לתוך מבחנה ענקית, סוגרים את הפקק והולכים. ככה אני נשאר כלוא במבחנה בתוך המעבדה עד שנמאס לי ואני מתחיל לדפוק על דפנות המבחנה ולצעוק, יהודים הצילו, יהודים! העיירה בוערת! אבל אין שם אף אחד שמתייחס אלי חוץ מפועל ניקיון שכל פעם שהוא עובר ליד המבחנה הוא עושה לי עם היד "זין" "זין".
התעוררתי כולי מלוכלך ומזיע. במוח שלי מנקרות מחשבות מטרידות. בהתחלה אלו היו רק תחושות. בכל פעם שהייתי נכנס לאיזה שהוא מקום, בתיק שלי נראה היה שמחפשים קצת יותר. בביטוח לאומי תמיד כשהייתי מקריא לפקידה את מספר תעודת הזהות שלי היא הייתה אומרת לי בקול מופתע כזה, אוי אני מצטערת המחשב נפל. גם במס הכנסה היו מאבדים את התיק בכל פעם שבקשתי החזרים. החשדות הכבדים התחילו להתעורר אצלי יום אחד כשבא מישהו וביקש להיכנס אלי הביתה, אמרתי לא, אבל הוא התעקש, הסברתי לו שאין לי צורך, הוא צחק והלך. באותו רגע הבנתי שמשהו כאן לא בסדר ואכן עוד באותו הלילה, בדיוק בחצות, נעצר רכב מתחת לבית שלי וירדו ממנו שלושה פועלים. הם שמו מים על הגזיה, פתחו שולחן שש-בש ואחרי חצי שעה התניעו את הגנרטור והתחילו לדפוק עם הפטיש אוויר בכביש. חצי לילה חפרו בור, חצי לילה כיסו. כל הלילה הבטתי בהם, דופקים בכביש, משהו כאן בטח מקולקל, אז מתקנים. ככה זה, אין מה לעשות, אנטרופיה. בלילה השני, שכבתי במרפסת, מביט בחתיכת השמים שלי. בחצות הגיעו שלושה פועלים, הם שמו מים על הגזיה, פתחו שולחן שש בש ואחרי חצי שעה התניעו את הגנרטור והתחילו לדפוק עם הפטיש אוויר בכביש. חצי לילה חפרו בור, חצי לילה כיסו. עדין נתתי להם עוד אפשרות לרדת מהעץ, יכול להיות שלילה קודם מישהו איבד שקל ועכשיו מחפשים. אבל בלילה השלישי זו כבר הייתה עובדה והזמן שלי לעבור להתקפה הגיע. לבשתי בגדים של אזרח רגיל וירדתי עליהם. שלום חברה, מה …מה אתם עושים? הם הסתכלו עלי, אחד מהם כיבה את הגנרטור ועמדנו שם יחד מקשיבים לשקט. בסוף אחד הפועלים אמר, אנחנו מחפשים. זה בדיוק מה שהייתי צריך, הוכחה מרשיעה. דבר ראשון על הבוקר רצתי לתחנת המשטרה, ניגשתי ליומנאי ואמרתי לו, אני רוצה להגיש תלונה! היומנאי שאל, כרטיס מועדון יש לך? אוי..תפסתי את הראש. היומנאי הסתכל עלי כמו על ג'וק לפני שדורכים עליו וצעק, חתיכת אזרח מושתן ומסריח, כרטיס מועדון אין לך אבל תלונות בלי סוף! לך שב על הספסל וחכה עד שנקרא לך, זבל.
התעוררתי כולי מלוכלך ומזיע. במוח שלי מנקרות מחשבות מטרידות. בהתחלה אלו היו רק תחושות. בכל פעם שהייתי נכנס לאיזה שהוא מקום, בתיק שלי נראה היה שמחפשים קצת יותר. בביטוח לאומי תמיד כשהייתי מקריא לפקידה את מספר תעודת הזהות שלי היא הייתה אומרת לי בקול מופתע כזה, אוי אני מצטערת המחשב נפל. גם במס הכנסה היו מאבדים את התיק בכל פעם שבקשתי החזרים. החשדות הכבדים התחילו להתעורר אצלי יום אחד כשבא מישהו וביקש להיכנס אלי הביתה, אמרתי לא, אבל הוא התעקש, הסברתי לו שאין לי צורך, הוא צחק והלך. באותו רגע הבנתי שמשהו כאן לא בסדר ואכן עוד באותו הלילה, בדיוק בחצות, נעצר רכב מתחת לבית שלי וירדו ממנו שלושה פועלים. הם שמו מים על הגזיה, פתחו שולחן שש-בש ואחרי חצי שעה התניעו את הגנרטור והתחילו לדפוק עם הפטיש אוויר בכביש. חצי לילה חפרו בור, חצי לילה כיסו. כל הלילה הבטתי בהם, דופקים בכביש, משהו כאן בטח מקולקל, אז מתקנים. ככה זה, אין מה לעשות, אנטרופיה. בלילה השני, שכבתי במרפסת, מביט בחתיכת השמים שלי. בחצות הגיעו שלושה פועלים, הם שמו מים על הגזיה, פתחו שולחן שש בש ואחרי חצי שעה התניעו את הגנרטור והתחילו לדפוק עם הפטיש אוויר בכביש. חצי לילה חפרו בור, חצי לילה כיסו. עדין נתתי להם עוד אפשרות לרדת מהעץ, יכול להיות שלילה קודם מישהו איבד שקל ועכשיו מחפשים. אבל בלילה השלישי זו כבר הייתה עובדה והזמן שלי לעבור להתקפה הגיע. לבשתי בגדים של אזרח רגיל וירדתי עליהם. שלום חברה, מה …מה אתם עושים? הם הסתכלו עלי, אחד מהם כיבה את הגנרטור ועמדנו שם יחד מקשיבים לשקט. בסוף אחד הפועלים אמר, אנחנו מחפשים. זה בדיוק מה שהייתי צריך, הוכחה מרשיעה. דבר ראשון על הבוקר רצתי לתחנת המשטרה, ניגשתי ליומנאי ואמרתי לו, אני רוצה להגיש תלונה! היומנאי שאל, כרטיס מועדון יש לך? אוי..תפסתי את הראש. היומנאי הסתכל עלי כמו על ג'וק לפני שדורכים עליו וצעק, חתיכת אזרח מושתן ומסריח, כרטיס מועדון אין לך אבל תלונות בלי סוף! לך שב על הספסל וחכה עד שנקרא לך, זבל.
אני לא יודע כמה זמן עבר בסוף נפתח אשנב בדלת ויד הכניסה פנימה מגש עם דייסה, תאכל מהר, עוד מתחיל מבט. לא הבנתי למה הוא מתכוון, התא היה קטן, כמעט כמו ארון, בלי חלון בלי מיטה בלי כלום. גם אני הייתי בלי כלום, עירום לגמרי. פתאום נדלק מסך על הקיר מולי, חיים יבין ישב בתוך אולפן והקריא את החדשות. הוא אמר שיש הרוגים ופצועים ורעבים וכוכבת הפורנו הישראלית שעשתה את זה בעולם באה לביקור מולדת ותיפגש עם ראש הממשלה לדון במצב. התחזית למחר היא עוד יום יפה וזה סוף החדשות, המסך כבה. שוב אני לבד בתא הסתכלתי מסביב על הקירות לראות אולי מישהו חרט משהו על הקיר, כמו בסרטים, אבל הכל היה חלק ונקי. פתאום נפתח הצוהר והכניסו לי עוד צלחת עם דייסה. תאכל מהר, עוד מעט יש מבט, נדלק המסך וחיים יבין אמר שיש הרוגים ופצועים ורעבים וכוכבת הפורנו המזדיינת בתחת מוזמנת לארוחת ערב חגיגית בועדת העבודה והרווחה. חיים קם והלך והצוהר נפתח והכניסו לי עוד צלחת דייסה וחיים יבין חזר ואמר שיש הרוגים, פצועים ורעבים וגם מועצת גדולי התורה מאד רוצה לפגוש את השרמוטה ואז הוא זרק את הניירות וצרח : זה היה אתמול! את זה כבר אמרתי אתמול! איפה היום!? ועכשיו בכלל בוקר ואני עובד בלילה! מישהו בא וניסה להרגיע אותו אבל חיים נשך אותו וניסה לתת אגרוף למצלמה אלא שאז ירו לו בראש והמסך התמלא שלג.
חומר קום! מתוך החשכה הרגשתי קול קורא. חומר קום. פתחתי את העיניים. המורה כרבולת ישבה בכסא של חיים והסתכלה עלי. המורה כרבולת! מה את עושה שם המורה? איפה חיים? איפה אני? המורה מה קורה כאן!? המורה כרבולת אמרה, אתה ממשיך לא להבין אהה חומר?
חומר קום! מתוך החשכה הרגשתי קול קורא. חומר קום. פתחתי את העיניים. המורה כרבולת ישבה בכסא של חיים והסתכלה עלי. המורה כרבולת! מה את עושה שם המורה? איפה חיים? איפה אני? המורה מה קורה כאן!? המורה כרבולת אמרה, אתה ממשיך לא להבין אהה חומר?
חומר: המורה באמת שלא עשיתי כלום. אני חף מפשע.
המורה כרבולת: את זה אנחנו עוד נברר אפס. שהיית קטן היית אפס קטן אבל עכשיו גדלת וצמחת והנה לנו אפס גדול לתפארת. ככה זה עם אפסים, לא משנה כמה תשקיע, האפס בולע הכל, חור שחור אנושי, שגם בתור אפס הוא כישלון. כרבולת נעצה בי את אחד ממבטיה המשפדים, גיצים טסו לה מהכרבולת, גזים לוהטים החלו לצאת לה מהנחירים עוטפים את הכל ופורצים מתוך המסך החוצה לתא. התחלתי לצרוח ולהכות על הדלת אבל אף אחד לא הגיב חוץ מהמורה כרבולת שצרחה כל הזמן "זין" "זין", מרסקת הכל בעזרת כרבולת הנפץ שלה. הגזים עטפו אותי כל הגוף שלי בער והתעלפתי.
התעוררתי בין שני שוטרים שגררו אותי מחוץ למקלחת ואדם לבוש אזרחית שעמד ליד הסתכל עלי ואמר: זבל מתעלף לנו בתחנה! גם על זה אתה בטח תרצה עכשיו להגיש תלונה, באת לכאן לעשות רווחים זבל? תגיד להם שיש אלימות משטרתית?. למי אתה שייך? אמנסטי? בצלם? ארגון ארבע מזדיינות עם ערבים?
חומר: אף אחד באמת. כלום לא קרה. אני תמיד מתעלף ונופל במדרגות, אתם לא אשמים, להפך משטרת ישראל עזרה לי מאד, באמת!
השוטרים נראו מרוצים אחד מהם נתן לי טופס לחתום עליו והלבוש אזרחי אמר: תתלבש זבל. היום בלילה תלך אל שני ההומואים שאוהבים לדפוק בכביש באמצע הלילה מתחת לחלון שלך ותשאל אותם מה הם מחפשים. אני קפטן הרצל, לשרותך. ברור? עשיתי כן עם הראש והם זרקו עלי את הבגדים.
המורה כרבולת: את זה אנחנו עוד נברר אפס. שהיית קטן היית אפס קטן אבל עכשיו גדלת וצמחת והנה לנו אפס גדול לתפארת. ככה זה עם אפסים, לא משנה כמה תשקיע, האפס בולע הכל, חור שחור אנושי, שגם בתור אפס הוא כישלון. כרבולת נעצה בי את אחד ממבטיה המשפדים, גיצים טסו לה מהכרבולת, גזים לוהטים החלו לצאת לה מהנחירים עוטפים את הכל ופורצים מתוך המסך החוצה לתא. התחלתי לצרוח ולהכות על הדלת אבל אף אחד לא הגיב חוץ מהמורה כרבולת שצרחה כל הזמן "זין" "זין", מרסקת הכל בעזרת כרבולת הנפץ שלה. הגזים עטפו אותי כל הגוף שלי בער והתעלפתי.
התעוררתי בין שני שוטרים שגררו אותי מחוץ למקלחת ואדם לבוש אזרחית שעמד ליד הסתכל עלי ואמר: זבל מתעלף לנו בתחנה! גם על זה אתה בטח תרצה עכשיו להגיש תלונה, באת לכאן לעשות רווחים זבל? תגיד להם שיש אלימות משטרתית?. למי אתה שייך? אמנסטי? בצלם? ארגון ארבע מזדיינות עם ערבים?
חומר: אף אחד באמת. כלום לא קרה. אני תמיד מתעלף ונופל במדרגות, אתם לא אשמים, להפך משטרת ישראל עזרה לי מאד, באמת!
השוטרים נראו מרוצים אחד מהם נתן לי טופס לחתום עליו והלבוש אזרחי אמר: תתלבש זבל. היום בלילה תלך אל שני ההומואים שאוהבים לדפוק בכביש באמצע הלילה מתחת לחלון שלך ותשאל אותם מה הם מחפשים. אני קפטן הרצל, לשרותך. ברור? עשיתי כן עם הראש והם זרקו עלי את הבגדים.
בלילה ישבתי ליד החלון וחיכתי. בחצות הגיעו שלושה פועלים. הם שמו מים על הגזיה, פתחו שולחן שש בש ואחרי חצי שעה התניעו את הגנרטור והתחילו לדפוק עם הפטיש אוויר בנקודה הקבועה שלהם. כבר הייתי לבוש בבגדים של אזרח רגיל, נתתי להם זמן להתחמם וירדתי למטה.
הם הסתכלו עלי. אחד מהם כיבה את הגנרטור ועמדנו שם יחד מקשיבים לשקט.
חומר: תגידו חברה, מה את מחפשים?
פועל: מי שלח אותך?
חומר: אף אחד, באמת, סתם, אני גר פה בסביבה והרעש, אתם יודעים.
פועל: תקשיב מסומם, תלך אל הבן זונה ששלך אותך לכאן ותגיד לו שהוא וכל שאר הבני זונות על הזין שלי וזה לא כבד בכלל, הבנת?
כן הבנתי, זה היה ברור כשמש, כמו יונה שעוברת ומחרבנת לך פתאום על הראש ואז השער של היקום כולו נפתח בפניך, הכול מושלם, פשוט מושלם. רצתי לתחנת המשטרה, פרצתי פנימה וצעקתי: קפטן הרצל! קפטן הרצל! עד שקפטן הרצל יצא מאחד החדרים.
חומר: הבנתי קפטן, הבנתי. זה הכול מושלם, פשוט מושלם. קפטן הרצל חיבק אותי ואמר: כל הכבוד חומר. ברוך הבא למועדון. לך הביתה, נציג שלנו יקבע איתך פגישה – הבעיות שלך נגמרו.
הם הסתכלו עלי. אחד מהם כיבה את הגנרטור ועמדנו שם יחד מקשיבים לשקט.
חומר: תגידו חברה, מה את מחפשים?
פועל: מי שלח אותך?
חומר: אף אחד, באמת, סתם, אני גר פה בסביבה והרעש, אתם יודעים.
פועל: תקשיב מסומם, תלך אל הבן זונה ששלך אותך לכאן ותגיד לו שהוא וכל שאר הבני זונות על הזין שלי וזה לא כבד בכלל, הבנת?
כן הבנתי, זה היה ברור כשמש, כמו יונה שעוברת ומחרבנת לך פתאום על הראש ואז השער של היקום כולו נפתח בפניך, הכול מושלם, פשוט מושלם. רצתי לתחנת המשטרה, פרצתי פנימה וצעקתי: קפטן הרצל! קפטן הרצל! עד שקפטן הרצל יצא מאחד החדרים.
חומר: הבנתי קפטן, הבנתי. זה הכול מושלם, פשוט מושלם. קפטן הרצל חיבק אותי ואמר: כל הכבוד חומר. ברוך הבא למועדון. לך הביתה, נציג שלנו יקבע איתך פגישה – הבעיות שלך נגמרו.
בלילה חלמתי שאני פרפר שנעוץ על לוח קישוט בפקולטה למדעי החיים. זה היה חלום די סטטי כי הפרפר לא ממש יכול היה לזוז אבל הסטודנטיות שהיו בחדר לבשו חלוקים לבנים שמתחתם אפשר היה לראות את התחתונים שלהן שהיו כפרחים בשלל צבעים וצורות, צמודים לישבנים מוצקים. ככה שהזמן עבר בנעימים. במטבח ישב האיש וקרא עיתון. השברים של הקנקן היו על הרצפה.
האיש: בוקר טוב חומר, סליחה אם הערתי אותך, המים בדיוק רתחו. תעשה לי גם כוס, בלי סוכר ותנקה את השברים, אני עוד עלול להיפצע. עשיתי ואז ישבנו ושתינו יחד את הקפה בשתיקה. אני בדרך כלל שותק בבוקר, זה עוזר להתחיל את היום.
האיש: מאד מעניין מה שכתוב בעיתון. אומרים פה שהממשלה לא מעוניינת לצאת למלחמה אבל מכריחים אותה. מה דעתך חומר?
חומר: חשבתי שיתקשרו קודם לקבוע איתי.
איש: לא חבל על הזמן של הטלפונים? וחוץ מזה אנחנו אף פעם לא קובעים עם הלקוחות ובודאי שלא מגיעים בזמן, זה יוצר ציפיות מוגזמות ומשדר חוסר מקצועיות. בכל אופן, משטרת ישראל לא שוכחת מי החברים שלה. בדקנו את התלונה שלך ידידי היקר, ואני שמח להודיע לך שמצאנו אותה ראויה לטיפול.
הוא פתח את התיק שלו והוציא קובץ מסמכים. תחתום כאן, כאן, וכאן. חתמתי. הוא נראה מרוצה
האיש: זה יפה. יש לך בבית אלמנטים א-סוציאליים כאלו ואחרים שהיית מעוניין שמשטרת ישראל לא תדע על קיומם?
חומר: לא.
האיש: ובכל זאת?
חומר: לא.
האיש: אנחנו נחפש ובסוף נמצא, חומר.
חומר: לא.
הוא התחיל לחפש בבית וחזר אחרי שתי דקות מחזיק קופסת מתכת.
האיש: מה יש כאן?
חומר: כלום, סתם, שטויות. דברים שאספתי.
האיש: אתה אוסף זבל ברחובות?
חומר: לא לא, מה פתאום. זה מזכרות,מטיולים, חברים, משפחה….
האיש: אנחנו המשפחה שלך עכשיו. באת אלינו, ביקשת עזרה. קיבלנו אותך. עכשיו אתה אחד משלנו, עובד אתנו. אתה לא צריך את כל השטויות האלה יותר. מה זה כאן, כל הספרים האלה? תמונות של חלליות, מה אתה ילד קטן? איפה אתה גולש ברשת? גם בלי שנבדוק זה בטח סקס. מה הסטייה שלך? ספר בלי להתבייש, אצלנו לא יהיו לך יותר פנטזיות מיניות, אתה תגשים הכול, אין יותר לעשות ביד.
חומר: אני דווקא לא, יש לי מישהי שאני יוצא אתה, אנחנו אפילו חושבים לעבור לגור ביחד.
האיש: בטח זונה.
חומר: לא, לא. ממש לא, היא פסיכולוגית…
האיש: כמו שאמרתי, זונה. מי הולכת להיות פסיכולוגית? אחת שלא מקבלת מספיק והיא יודעת שאם היא תהיה פסיכולוגית אז כל מפגרים שבאים אליה ירצו גם לזיין אותה. והנה לך. הם באים משלמים כסף לשעה ומזיינים. הם מספרים לה את כל הסטיות שלהם והיא עושה את זה כי אם לא הם לא יבואו שוב. אז היא מקבלת זיין ומרוויחה כסף. אני יודע את זה כי ראיתי באיזה סרט שהייתי בתיכון. לסיכום: זונה. אינטליגנטית, אבל זונה. בסמים אתה משתמש?
חומר: לא.
האיש: אף פעם לא עישנת?
חומר: אני לא מעשן.
האיש: שותה?
חומר: לא. לא שותה.
האיש: אז מה אתה עושה להירגע?
חומר: מדיטציה.
הוא הסתכל עלי.
האיש: רוחני?
חומר: מה?
האיש: רוחני, רוחניות. אנחנו עוצרים הרבה כאלה מסוממים עכשיו. במסיבות המפגרות שלהם, כל מיני פסטיבלים שבהם מוכרים להם זבל במחיר יום עבודה שלי, הכול הפרות סדר. הכי אני אוהב לעלות עליהם אם הסוס, הוא נכנס בהם יופי. גם לעצור בחורות זה כיף לאללה. הן כולן זונות, רק להבדיל מהפסיכולוגיות הן עושות את זה בשביל לחמנייה ושוקו כי הן עדין לא הבינו שהן כבר לא בקייטנה. ילדות מפגרות. תדליק טלוויזיה, נראה חדשות.
חומר: אין לי טלוויזיה, אני לא מוצא מה …
האיש: בגלל זה אתה מתעסק עם כל השטויות שלך, כי משעמם לך. תקנה טלוויזיה, נסדר לך מחיר טוב. תעשה כבלים, תתחיל לראות מה קורה בעולם. יש מלא דברים מצוינים. תראה אותי, כל היום מול ערוץ המדע, לפעמים אני שם לילדים גם קצת ערוץ טבע שיראו חיות. הבת הקטנה שלי, אני שם אותה בבוקר לראות את התוכניות האלה עם ההומואים בתלבושות מפגרות, היא יושבת לא זזה, כמו המדיטציה הדפוקה שלך והאישה יכולה לבשל בשקט. יש גם את הפורנו, כוסיות מהחלומות בשביל מאוננים כמוך. הסתכלתי על זה בשביל להבין מה הקטע שלכם, מודיעין פסיכולוגי.
הוא הסתכל בשעון.
האיש: טוב אני חייב ללכת להוציא את הילדה מהגן. אישתי הולכת פעם בשבוע לקבוצת תמיכה לנשים אנונימיות ותוקעת אותי עם הילדה. הם קם ויצא.
סידרתי את הבית, התישבתי על הכסא ושרתי. זה השיר היחיד שאני מכיר. הוא מספר על אדם שהלך מיליוני קילומטרים בחיפוש אחרי אהבה.
האיש: בוקר טוב חומר, סליחה אם הערתי אותך, המים בדיוק רתחו. תעשה לי גם כוס, בלי סוכר ותנקה את השברים, אני עוד עלול להיפצע. עשיתי ואז ישבנו ושתינו יחד את הקפה בשתיקה. אני בדרך כלל שותק בבוקר, זה עוזר להתחיל את היום.
האיש: מאד מעניין מה שכתוב בעיתון. אומרים פה שהממשלה לא מעוניינת לצאת למלחמה אבל מכריחים אותה. מה דעתך חומר?
חומר: חשבתי שיתקשרו קודם לקבוע איתי.
איש: לא חבל על הזמן של הטלפונים? וחוץ מזה אנחנו אף פעם לא קובעים עם הלקוחות ובודאי שלא מגיעים בזמן, זה יוצר ציפיות מוגזמות ומשדר חוסר מקצועיות. בכל אופן, משטרת ישראל לא שוכחת מי החברים שלה. בדקנו את התלונה שלך ידידי היקר, ואני שמח להודיע לך שמצאנו אותה ראויה לטיפול.
הוא פתח את התיק שלו והוציא קובץ מסמכים. תחתום כאן, כאן, וכאן. חתמתי. הוא נראה מרוצה
האיש: זה יפה. יש לך בבית אלמנטים א-סוציאליים כאלו ואחרים שהיית מעוניין שמשטרת ישראל לא תדע על קיומם?
חומר: לא.
האיש: ובכל זאת?
חומר: לא.
האיש: אנחנו נחפש ובסוף נמצא, חומר.
חומר: לא.
הוא התחיל לחפש בבית וחזר אחרי שתי דקות מחזיק קופסת מתכת.
האיש: מה יש כאן?
חומר: כלום, סתם, שטויות. דברים שאספתי.
האיש: אתה אוסף זבל ברחובות?
חומר: לא לא, מה פתאום. זה מזכרות,מטיולים, חברים, משפחה….
האיש: אנחנו המשפחה שלך עכשיו. באת אלינו, ביקשת עזרה. קיבלנו אותך. עכשיו אתה אחד משלנו, עובד אתנו. אתה לא צריך את כל השטויות האלה יותר. מה זה כאן, כל הספרים האלה? תמונות של חלליות, מה אתה ילד קטן? איפה אתה גולש ברשת? גם בלי שנבדוק זה בטח סקס. מה הסטייה שלך? ספר בלי להתבייש, אצלנו לא יהיו לך יותר פנטזיות מיניות, אתה תגשים הכול, אין יותר לעשות ביד.
חומר: אני דווקא לא, יש לי מישהי שאני יוצא אתה, אנחנו אפילו חושבים לעבור לגור ביחד.
האיש: בטח זונה.
חומר: לא, לא. ממש לא, היא פסיכולוגית…
האיש: כמו שאמרתי, זונה. מי הולכת להיות פסיכולוגית? אחת שלא מקבלת מספיק והיא יודעת שאם היא תהיה פסיכולוגית אז כל מפגרים שבאים אליה ירצו גם לזיין אותה. והנה לך. הם באים משלמים כסף לשעה ומזיינים. הם מספרים לה את כל הסטיות שלהם והיא עושה את זה כי אם לא הם לא יבואו שוב. אז היא מקבלת זיין ומרוויחה כסף. אני יודע את זה כי ראיתי באיזה סרט שהייתי בתיכון. לסיכום: זונה. אינטליגנטית, אבל זונה. בסמים אתה משתמש?
חומר: לא.
האיש: אף פעם לא עישנת?
חומר: אני לא מעשן.
האיש: שותה?
חומר: לא. לא שותה.
האיש: אז מה אתה עושה להירגע?
חומר: מדיטציה.
הוא הסתכל עלי.
האיש: רוחני?
חומר: מה?
האיש: רוחני, רוחניות. אנחנו עוצרים הרבה כאלה מסוממים עכשיו. במסיבות המפגרות שלהם, כל מיני פסטיבלים שבהם מוכרים להם זבל במחיר יום עבודה שלי, הכול הפרות סדר. הכי אני אוהב לעלות עליהם אם הסוס, הוא נכנס בהם יופי. גם לעצור בחורות זה כיף לאללה. הן כולן זונות, רק להבדיל מהפסיכולוגיות הן עושות את זה בשביל לחמנייה ושוקו כי הן עדין לא הבינו שהן כבר לא בקייטנה. ילדות מפגרות. תדליק טלוויזיה, נראה חדשות.
חומר: אין לי טלוויזיה, אני לא מוצא מה …
האיש: בגלל זה אתה מתעסק עם כל השטויות שלך, כי משעמם לך. תקנה טלוויזיה, נסדר לך מחיר טוב. תעשה כבלים, תתחיל לראות מה קורה בעולם. יש מלא דברים מצוינים. תראה אותי, כל היום מול ערוץ המדע, לפעמים אני שם לילדים גם קצת ערוץ טבע שיראו חיות. הבת הקטנה שלי, אני שם אותה בבוקר לראות את התוכניות האלה עם ההומואים בתלבושות מפגרות, היא יושבת לא זזה, כמו המדיטציה הדפוקה שלך והאישה יכולה לבשל בשקט. יש גם את הפורנו, כוסיות מהחלומות בשביל מאוננים כמוך. הסתכלתי על זה בשביל להבין מה הקטע שלכם, מודיעין פסיכולוגי.
הוא הסתכל בשעון.
האיש: טוב אני חייב ללכת להוציא את הילדה מהגן. אישתי הולכת פעם בשבוע לקבוצת תמיכה לנשים אנונימיות ותוקעת אותי עם הילדה. הם קם ויצא.
סידרתי את הבית, התישבתי על הכסא ושרתי. זה השיר היחיד שאני מכיר. הוא מספר על אדם שהלך מיליוני קילומטרים בחיפוש אחרי אהבה.
בלילה חלמתי שאני קפטן דארק סטאף, מפקד ספינת החלל "מחדל" ואני מגיע לכוכב של פסיכולוגיות שנגמרו להן כל המטופלים וזה מאד מתסכל אותן והן לא מבינות למה אם הן עושות את התפקיד שלהן בצורה הכי טובה שניתן, התוצאה היא סבל. הייתה שם רק אחת שטענה שזה בכלל לא נכון. לא באים עליהן כי הן עושות עבודה מחורבנת ולא באמת מספקות את הצרכים של המטופלים שלהן. אבל כולן טענו שהיא מדחיקה ומנסחת את עצמה כקורבן וזה סימפטום לתפיסה פטריאכלית.
אישה: חומר, חומר קום.
התעוררתי והנה היא יושבת לידי על המיטה.
אישה: אתה רועד וממלמל חומר. שוב חלום?
חומר: כן.
אישה: מה יהיה איתך חומר? היא ליטפה לי את הראש.
אישה: תשמע אני חייבת לצאת לעבודה, אתה תבשל היום?
חומר: עם מי את נפגשת?
אישה: מטופלים שלי חומר.
חומר: כן אבל מי?
אישה: אני לא יכולה לספר. אנשים שיש להם בעיות.
חומר: לכולם יש בעיות.
אישה: נכון, אבל יש כאלה שמנסים להתמודד עם הבעיות שלהם ויש כאלה שלא. אתה מספיק חכם להבין את זה לבד: הצעד הראשון בלפתור בעיה הוא לייצור אותה. בפעם המיליון חומר, קח את המספר טלפון שנתתי לך, ואם שוב איבדת אותו אז אני שוב ארשום אותו בשבילך, ותתקשר! תקבע פגישה.
חומר: אבל אני אוהב אותך, חיי איתך. למה אני צריך ללכת לאיזו מישהי אחרת שאני לא מכיר. אני לא יכול להיות איתך?
אישה: אני החברה שלך והייתי יכולה להיות גם אשתך אם הייתי בטוחה שלא יאשפזו אותך. אבל אני לא הפסיכולוגית שלך ולכן לא יכולה לספק לך את כל מה שאתה זקוק לו, בשביל זה יש בעלות מקצוע.
חומר: למה אנחנו לא יכולים להיפגש שלושתנו, יחד. את אוהבת את החברה הזאת שלך?
אישה: חומר, חומר קום.
התעוררתי והנה היא יושבת לידי על המיטה.
אישה: אתה רועד וממלמל חומר. שוב חלום?
חומר: כן.
אישה: מה יהיה איתך חומר? היא ליטפה לי את הראש.
אישה: תשמע אני חייבת לצאת לעבודה, אתה תבשל היום?
חומר: עם מי את נפגשת?
אישה: מטופלים שלי חומר.
חומר: כן אבל מי?
אישה: אני לא יכולה לספר. אנשים שיש להם בעיות.
חומר: לכולם יש בעיות.
אישה: נכון, אבל יש כאלה שמנסים להתמודד עם הבעיות שלהם ויש כאלה שלא. אתה מספיק חכם להבין את זה לבד: הצעד הראשון בלפתור בעיה הוא לייצור אותה. בפעם המיליון חומר, קח את המספר טלפון שנתתי לך, ואם שוב איבדת אותו אז אני שוב ארשום אותו בשבילך, ותתקשר! תקבע פגישה.
חומר: אבל אני אוהב אותך, חיי איתך. למה אני צריך ללכת לאיזו מישהי אחרת שאני לא מכיר. אני לא יכול להיות איתך?
אישה: אני החברה שלך והייתי יכולה להיות גם אשתך אם הייתי בטוחה שלא יאשפזו אותך. אבל אני לא הפסיכולוגית שלך ולכן לא יכולה לספק לך את כל מה שאתה זקוק לו, בשביל זה יש בעלות מקצוע.
חומר: למה אנחנו לא יכולים להיפגש שלושתנו, יחד. את אוהבת את החברה הזאת שלך?
היא הלכה ואני שכבתי לישון וחלמתי שאני זבוב שחולם שהוא חתיכת חרא וכל הזבובות נמשכות אליו.
הזקן: חומר חומר…
אני פותח את העיניים ורואה אדם זקן עומד מעלי.
הזקן: חומר אין חלב לקפה.
הסתובבתי לצד השני ועצמתי את העיניים, אבל הוא המשיך לנער אותי ולהגיד: חומר אין חלב לקפה.
קמתי ואמרתי לו:
חומר: זקן, מה אתה מעיר אותי, לך מכאן.
הוא נתן לי מבט שדורש אגרוף אבל עצר אותי ואמר:
זקן: חומרק'ה, חומרק'ה . אנחנו מכירים כבר הרבה זמן ואתה יודע שבאלימות לא תצליח.
חומר: אתה רואה את המחשב שם על השולחן?
זקן: כן.
חומר: טוב, זה מוכיח שתקופת התנ"ך עברה מזמן ואנחנו כבר בשנות האלפיים. זקנים כמוך יושבים היום בבתי אבות מזילים ריר על הסינר של האחות ומחכים בשקט למוות בלי להטריד את המנוחה של אף אחד. אתה מבין את זה? תעשה לי טובה קח מהארנק שלי כמה כסף שאתה צריך, ותלך לך לאיזה מקום שקט ורחוק. תהנה קצת.
זקן: חומר, הייתי עושה לך טובה אם הייתי הורג אותך אבל אני לא יכול כי אתה כבר מת. במקום זה אני אתן לך עצה של איש זקן וחכם: אם נגמר הקפה – תשתה תה. ואם אין חלב – לך תקנה.
הוא עזב. הלכתי למטבח ובאמת לא היה חלב. לפעמים יש איזה גרעין של מציאות במלמולים של הזקנים האלה. הם חושבים שרק בגלל שהם הצליחו לשרוד בביצה של החרא כל השנים האלה, מגיע להם יחס מועדף. אם זה היה תלוי בי הייתי מוציא את הזקנה אל מחוץ לחוק ואוסף את כולם, אפשר להשתמש במחלקה לאיסוף כלבים משוטטים – יש להם ניסיון בתחום. מכניס אותם למוסדות מיוחדים לטיפול בסוג כזה של עברה. מי שימות נאשים אותו בהתנגדות למעצר ונחרים לו כל הרכוש.
הכנתי תה והתיישבתי מול הטלוויזיה. הייתה שם תוכנית עם מצילה מושלמת בבגד ים שמעבירה קורס צלילה לחבורה של מושלמים ומושלמות. כולם מקפצים בקריאות של אושר, מתים לקפוץ למים שנראו כפני בדולח על רקע עצי קוקוס. בינתיים הם רקדו והתמזמזו. אז קמה המצילה ואמרה: מוכנים? אנחנו קופצים למים! ואז כולם צרחו באושר והתמזמזו בעוצמה. אבל קמתי וצעקתי: אבל רגע אחד, המצילה. יש לי חור בחליפה. המצילה הסתכלה עלי רגע ואז הם כולם פרצו בצחוק גדול והמצילה אמרה: איזה טיפש, זה מאד פשוט, תיקח מסטיק, תלעס אותו טוב ותסתום איתו את החור בחליפה. ואז הם כולם קפצו באושר, מחאו כפיים והתחילו שוב להתמזמז.
חומר: אבל המצילה! אני אדם זקן, אין לי שינים…
היא הסתכלה עלי רגע ואז הם כולם פרצו בצחוק מתגלגל והמצילה אמרה: זקן בלי שינים – טובע במים! הם כולם קפצו באושר ומחאו כפים אבל במקום להתמזמז שוב, הם קפצו לים ובתנועת שחייה חינניות התרחקו משם. עמדתי שם לבד, בלי לזוז, מבולבל. לפתע עלה לסיפון רב החובל הנורווגי, הוא הסתכל עליי ואמר: אל תדאג חומר, בשבוע הבא יש קורס אסטרונאוטים, מעבירה אותו שחקנית הפורנו ההיא, אצלה אין בעיה של חליפות.
הזקן: חומר חומר…
אני פותח את העיניים ורואה אדם זקן עומד מעלי.
הזקן: חומר אין חלב לקפה.
הסתובבתי לצד השני ועצמתי את העיניים, אבל הוא המשיך לנער אותי ולהגיד: חומר אין חלב לקפה.
קמתי ואמרתי לו:
חומר: זקן, מה אתה מעיר אותי, לך מכאן.
הוא נתן לי מבט שדורש אגרוף אבל עצר אותי ואמר:
זקן: חומרק'ה, חומרק'ה . אנחנו מכירים כבר הרבה זמן ואתה יודע שבאלימות לא תצליח.
חומר: אתה רואה את המחשב שם על השולחן?
זקן: כן.
חומר: טוב, זה מוכיח שתקופת התנ"ך עברה מזמן ואנחנו כבר בשנות האלפיים. זקנים כמוך יושבים היום בבתי אבות מזילים ריר על הסינר של האחות ומחכים בשקט למוות בלי להטריד את המנוחה של אף אחד. אתה מבין את זה? תעשה לי טובה קח מהארנק שלי כמה כסף שאתה צריך, ותלך לך לאיזה מקום שקט ורחוק. תהנה קצת.
זקן: חומר, הייתי עושה לך טובה אם הייתי הורג אותך אבל אני לא יכול כי אתה כבר מת. במקום זה אני אתן לך עצה של איש זקן וחכם: אם נגמר הקפה – תשתה תה. ואם אין חלב – לך תקנה.
הוא עזב. הלכתי למטבח ובאמת לא היה חלב. לפעמים יש איזה גרעין של מציאות במלמולים של הזקנים האלה. הם חושבים שרק בגלל שהם הצליחו לשרוד בביצה של החרא כל השנים האלה, מגיע להם יחס מועדף. אם זה היה תלוי בי הייתי מוציא את הזקנה אל מחוץ לחוק ואוסף את כולם, אפשר להשתמש במחלקה לאיסוף כלבים משוטטים – יש להם ניסיון בתחום. מכניס אותם למוסדות מיוחדים לטיפול בסוג כזה של עברה. מי שימות נאשים אותו בהתנגדות למעצר ונחרים לו כל הרכוש.
הכנתי תה והתיישבתי מול הטלוויזיה. הייתה שם תוכנית עם מצילה מושלמת בבגד ים שמעבירה קורס צלילה לחבורה של מושלמים ומושלמות. כולם מקפצים בקריאות של אושר, מתים לקפוץ למים שנראו כפני בדולח על רקע עצי קוקוס. בינתיים הם רקדו והתמזמזו. אז קמה המצילה ואמרה: מוכנים? אנחנו קופצים למים! ואז כולם צרחו באושר והתמזמזו בעוצמה. אבל קמתי וצעקתי: אבל רגע אחד, המצילה. יש לי חור בחליפה. המצילה הסתכלה עלי רגע ואז הם כולם פרצו בצחוק גדול והמצילה אמרה: איזה טיפש, זה מאד פשוט, תיקח מסטיק, תלעס אותו טוב ותסתום איתו את החור בחליפה. ואז הם כולם קפצו באושר, מחאו כפיים והתחילו שוב להתמזמז.
חומר: אבל המצילה! אני אדם זקן, אין לי שינים…
היא הסתכלה עלי רגע ואז הם כולם פרצו בצחוק מתגלגל והמצילה אמרה: זקן בלי שינים – טובע במים! הם כולם קפצו באושר ומחאו כפים אבל במקום להתמזמז שוב, הם קפצו לים ובתנועת שחייה חינניות התרחקו משם. עמדתי שם לבד, בלי לזוז, מבולבל. לפתע עלה לסיפון רב החובל הנורווגי, הוא הסתכל עליי ואמר: אל תדאג חומר, בשבוע הבא יש קורס אסטרונאוטים, מעבירה אותו שחקנית הפורנו ההיא, אצלה אין בעיה של חליפות.
סוף