אד גורדון – חלוץ ויזם מצליח.
אתמול בערב בא לבקר אותי אד. אד הוא החבר הכי טוב שלי. הוא הביא שני גרם והתיישב בסלון, מרגיש כמו בבית. אד הוא אדם נמרץ. יש לו מטרות בחיים והוא עובד קשה בשביל להגשים אותן. יש לאד תכונה להתחיל לדבר פתאום בתשובה לשאלה שאף אחד לא שאל. שלומי בסדר, הכול כרגיל, אני חותך בבשר החי. בשר זה החטא הקדמון, לאכול דבר חי ונושם, שכואב לו והוא לא רוצה עכשיו להישחט ולהיצלות על המנגל. הוא רוצה לחיות עוד יום, לאכול עשב, לרוץ, הוא פוחד וגם שמח, אבל הורגים אותו ואוכלים אותו. פעם זה היה להישרדות, היום זה קניבליזם. אני מריץ תוכניות בראש, למכונה חדשה, אטליז אקטיבי. אתה מסתובב באחו, ורואה את הבשר שמתאים לך משוטט לו בשלווה. אתה מכוון אליו ויורה, הבשר מת, הוא נקצץ ובדרך אליך, טרי ועסיסי והכל ללא מגע יד אדם. אני מחפש משקיע. אד תמיד מחפש משקיע.
אתה מבין חומר, המשיך אד, כשאני נמצא שם באטליז, מוקף בשר ודם יוצא לי לחשוב הרבה. אני חושב על אלה שנכנסים אלי לאטליז ומבקשים בשר. הם מסתכלים עלי קצת משונה ואני לא פרנואיד חומר, זה התפקיד שלך, אני בעל כושר הבחנה. באות נשים נבולות שהריח של הדם מוציא מהן את החיה, גברים שבורים שהבשר מרחיב להם את הנימים. אבל הם כולם מתביישים, הם חשים תסכול, הם מרגישים תיעוב ממני, השוחט, הרוצח. הם לא טיפשים הם יודעים שהם שותפים לדבר העבירה, לכן נוצר אצלם קונפליקט פנימי. הם שואלים את עצמם: אם זה מה שאני חושב עליו אז מה אני? והם מבינים שהם אפילו יותר גרועים ממני, אני אולי התליין אבל הם השופטים. התוצאה היא שהם לא מצליחים להתרכז בטעם של האוכל, הם חושבים כול הזמן, מתייסרים, שותים עוד כוסית יין אדום, רבים ואז מתגרשים. לאד יש את היכולת לעשות הקשרים, זו הכול סבך של מזימה מעושנת. לאנשים שכול הזמן מעושנים יש כול הזמן רעיונות, הם אובססיביים על עצמם, רדופים על ידי עצמם, אבל יש גם דברים טובים. את אד פגשתי פעם ראשונה באזור מסחרי בדרום תל אביב. עליתי עליו לקומה השלישית לקנות חומר, היה לו שם סטודיו, עישנו משהו ואני בקושי חזרתי הביתה. מאז הוא היה מגיע אלי.
זה גאוני חומר. ע"י כך שהלקוח מפעיל את המכונה ששוחטת את הבשר למעשה הוא מבצע בעצמו את השחיטה. מלבדו אין מעורבת של אדם נוסף בתהליך. למעשה הוא זה שבוחר את הבשר לגמרי בעצמו והאחריות היא כולה שלו. המכונה לוכדת את הבשר שמסתובב חופשי ומאושר עד אותו הרגע וזוכה לטיפול מסור. למעשה במידה ואף אדם לא יבחר בשר כל שהוא אף פעם, הבשר ישוטט לו בהנאה עד יום מותו בשיבה טובה. הדואליות נסגרת. הלקוח יודע שהוא חרא, אבל בדיוק כמו כולם. וזה חופש.
אני רוצה לפעמים להרביץ, לפתוח באש, לקצץ לפצפץ. אבל אני חלש ופחדן, אם השכן ישתין עלי מהמרפסת אני לא יודע מה לעשות. לכן אני משחק במשחקי מחשב שם אפשר להרוג ולפוצץ בלי הבחנה ובלי לשם מחיר, זה אולי לא אמיתי בשביל כול מי שסביבך, אבל זה אמיתי לגמרי בשבילך. במקום להיות באורגיה רבת משתתפים, יושבים בבית ועושים ביד לבד, אבל הרעיון נשאר אותו רעיון, לאפשר לנו לפרוק את המתח, לממש את הפנטזיה בלי להיות בפנטזיה, עשו על זה כמה סרטים וכתבו כמה ספרים. האלימות היא מנגנון טבעי שיש לנו, המנגנון הזה שואף להתפרץ אבל אנחנו צריכים לרסן אותו, אז הוא יוצא בדרכים אחרות. כול החוקים שסביבנו הם אלימות, אם אני יקבל דו"ח חנייה ולא ישלם אותו, יעקלו לי את החשבון, יתחילו להפעיל עלי סנקציות, אני יאבד את העבודה, לא ישלם את המשכנתא, יבואו לעקל לי את הבית, אני יסרב לצאת, יוציא את הנשק שיש לי ברישיון ויאיים, יגיע הימ"מ ויחסל אותי. והכול בגלל דו"ח חניה של 100 ₪, שאין לך שום יכולת לא לשלם אותו. אנחנו אולי מתגאים במדינה החזקה שלנו אבל אנחנו שבלולים על המדרכה אחרי הגשם שאותם אני רומס בטעות, נמעכים באגביות. אבל הכעס חייב לצאת לאן שהוא.
למחרת בזמן שישבתי על הספסל בגינה, מביט בעלים נושרים מהעצים, באה אשה והתישבה לידי. ככה ישבנו לנו מביטים בעלים עפים ברוח לכאן ולכאן. היא התקרבה עלי והחזקנו ידים. אתה יודע חומר, אומה בלי גיבורים היא כמו חלל בלי כוכבים. הגיבור מחזיר לנו את האמונה בעצמנו, במין האנושי.
אני לא רוצה להיות גיבור, בעיקר לא שלכם.
אל תדאג, טיפשון, אתה גם לא נמצא בקבוצת סיכון. אבל אתה יכול לעזור לנו ליצור המונים.
שתקתי. היא ליטפה לי את השיער ומתחה רגל ארוכה וחלקה. זקן שצילם את העצים עמד עכשיו מולנו וצילם כמה עצים שכנראה היו בדיוק מאחורינו.
שאלתי אותה: אני יכול לדעת לפחות איך קוראים לך?
סינדי4ג. היא נישקה אותי נשיקה רטובה על הפה והזקן צילם את העצים.
אנחנו רוצים שתשקיע בשבילנו בפרויקט של אד.
עברתם לעסקי הבשר?
תמיד היינו, אל תעשה את הטעות הזו. מצאנו את הכשל שפוגע ביכולת של הארגון לפעול בחופשיות, להתייעל בפעולות שלו. אד הצליח להבין רק מתוך חיתוך בשר באיטליז עלוב את מה שאנחנו הצלחנו להגיע אליו רק לאחר השקעת משאבי אנוש וממון רב, זה עושה אותו לבעל ערך רב עבורנו.
את צוחקת.
בהחלט לא. מלחמות כבר לא יהיו מה שהם היו, זה יהיה צבא העם האמיתי. אנחנו נגבה דמי מנוי מהמשתמשים. מי לא חלם לשגר טיל ממטוס קרב? עכשיו הכל אפשרי.
בערב פגשתי שוב את אד.
אד, אתה בצרה. הפכת לאויב האנושות. אבל אנחנו לא יכולים לדבר כאן. יש האזנה.
חומר קר עכשיו ואין לי זמן לשטויות שלך, אני ייזם וככזה אני מעונין לנקוט בפעולות יזומות. תרים טלפון תזמין שתי נערות ללווי איכותיות. אנחנו הולכים לשבת בלובי של מלון לחפש משקיע.
יש לי משקיע בשבילך אד.
אד הסתכל עלי. אתה צוחק על העתיד של הילדים שלי?
לא אני רציני ואני דואג לעתיד של הילדים שלך. אד, בוא איתי לים. יש לי בשבילך משקיע.
בים ישבנו על השובר ליד המים. אד נשם את האוויר ואמר: זה תמיד עושה לי את זה הים. מחזיר אותי חזרה לאדם אחר שפעם הכרתי.
תקשיב אד, פנו אלי מהארגון, הם רוצים להשקיע בך וביקשו שאני ייצג אותם בפניך.
חומר, זו לא עוד הזייה? אתה באמת עובד איתם?
היה לי סיפור איתם פעם. עכשיו הם חזרו.
למה אני מענין אותם? מה להם ולעסקי הבשר?
הם תמיד היו בעסקי הבשר. ממה אתה עשוי?
אני אדם, לא תרנגולת.